<h1>ספר החינוך מצוה ע"ז</h1>
<h2>דף לב.</h2>
ונוהגת מצוה זו בזכרים אבל לא בנשים שאינן דנות, כמו שאמרנו למעלה בהרבה מקומות. ואל יקשה עליך עליך מה שכתוב בדבורה הנביאה [שופטים ד'] היא שופטה את ישראל. שאיפשר לנו לתרץ שלא היה הדין נחתך על פיה אבל היתה אשה חכמה ונביאה והיו נושאים ונותנים עמה אפילו בדברים של איסור והתר ודינין גם כן, ולכן כתוב עליה היא שופטה את ישראל. או נאמר שקבלוה לדון עליהם ראשי ישראל ואחריהן כל אדם ידון על פיה, דבקבלה ודאי הכל כשרים, דכל תנאי שבממון קיים. ומכל מקום כל זה שאמרנו שאינן דנות הוא כדעת קצת המפרשים וכדעת הירושלמי [שבועות פ"ד ה"א, סנהדרין פ"ג ה"ט], שכן נמצא שם מפורש. אבל לדעת קצת מן המפרשים כשירות הן לדון, ואמרו כי מקרא מלא הוא שנאמר היא שופטה. ומה שאמרו בסנהדרין [ל"ד ע"ב] דכל שאינו כשר להעיד אינו כשר לדון, ונשים ודאי אינן כשירות להעיד כדמוכח שם [ב"ק פ"ח ע"א, שבועות ל' ע"א], אפשר שיאמרו לפי דעתם זה לפי שאין למדין מן הכללות [עירובין כ"ז ע"א]. והנראה מן הדברים ומן הסברא שאינן בתורת דין, כדאיתא בירושלמי וכדמשמע לפי גמרין דרך פשיטות. ונוהגת מצוה זו בארץ ישראל בלבד, שאין דנין דיני נפשות אלא שם. והעובר על זה ולא רצה ללמד בדין מה שרואה בדעתו וסומך על חביריו, או שפתח לחובה, או שחזר ולמד חובה אחר הזכות, או גדול שפתח תחלה, עברו על לאו ואין לוקין עליו לפי שאין בו מעשה.
